top of page

עיר של חלום

מחזות

אלזה לסקר־שילר

יוזם ועורך: מוטי סנדק

אורים הוצאה לאור, ירושלים

אוּלַי רַק צִפּוֹרֵי מַסָּע יוֹדְעוֹת

כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׂמִים – אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת

(לאה גולדברג 1911-1970)

על אלזה לסקר־שילר

על הספר

על הספר

"ואני כספר החתום לידידיי, וזרה עד מאוד הייתי להם" במילים אלה תיארה את עצמה אלזה לסקר־שילר (1945-1869), המשוררת היהודייה הגדולה של המאה ה-20.

ירושלים, שבה חייתה את שש שנותיה האחרונות (1945-1939), הייתה בעיניה עיר של חלום, יותר משהייתה עיר של ממש. היא הלכה ברחובותיה כזרה – מדברת וכותבת גרמנית, ומדמיינת עברית תנכ"ית עתירת הוד.

שבעים שנה לאחר פטירתה של אלזה  בירושלים, הספר עיר של חלום מביא לראשונה לקורא העברי את שלושת מחזותיה בתרגום לעברית:

הנהר השחור (1909), בתרגומו של אבישי מילשטיין, ארתור ארונימוס ואבותיו (1932), בתרגומה של ביאטה אסתר פון-שוורצה ואני ואני (1942) בתרגומו של פרופ' גד קינר-קיסינגר, שאותו  כתבה לסקר-שילר בירושלים. זהו מחזה השואה היחיד בעולם, שנכתב בירושלים בזמן השואה, בו חזתה המחזאית את סופו של המשטר הנאצי בשנת 1942 בעת שהיה עדיין בשיא כוחו....  

הספר, פרי יוזמתו ובעריכתו של חוקר התאטרון היהודי מוטי סנדק כולל מבואות על כל מחזה ואחרית דבר אקדמית מאת פרופ' גלילי שחר, כמו כן הומאז' לאלזה בהשתתפות: ישראל אלירז, לאה גולדברג, אורי-צבי גרינברג, אברהם סוצקובר, עדנה מיטווך-מלר, דני דותן, זלדה, נתן זך, ויסלבה  שימברוסקה ויהודה עמיחי.

מה כתבו על  אלזה לסקר־שילר ?

"המשוררת הלירית הגדולה ביותר שהיתה לגרמניה מעודה" (גוטפריד בן).

"הגדולה בשירת ישראל באותיות לטיניות" (אורי-צבי גרינברג).

"מחזותיה מאופיינים בפשטות של מבע לשוני וגדולה תנכ"ית, מלכת האקספרסיוניזם" (ברטולד ברכט).

"היא הייתה ההיפית הראשונה שהכרתי, הרבה לפני שהדבר הפך לאופנה" (יהודה עמיחי).

"אלזה היא אסכולה של אישה אחת" (נתן זך).

פרולוג

פרולוג: כאן, על הבמה הקדומה הזאת

בְּגַן הָאוּנִיבֶרְסִיטָה בִּירוּשָׁלַיִם,

אֲנִי שׁוֹהָה כָּל שְׁעוֹת לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים.

לֹא עוֹלֶה עַל דַּעְתִּי כְּלָל וּכְלָל לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבִּנְיָן עַצְמוֹ.

מִן הַמּוֹרָד שֶׁל הַגַּן הַיָּפֶה הֶעָשִׁיר בִּפְרָחִים, אֲנִי מַשְׁקִיפָה עַל הָאַמְפִיתֵאַטְרוֹן,

זֶה מְרַתֵּק אוֹתִי לְלֹא גְּבוּל.

אֲנִי מַתְחִילָה לְשַׂחֵק עַל הַבָּמָה: יוֹסֵף וְאֶחָיו.

אֲנִי נְעוּלָה נַעֲלַיִם מִצְרִיּוֹת גְּבוֹהוֹת מֵעוֹר שָׁחֹר וְקִשׁוּרֵי זָהָב.

אַחַי מַקִּיפִים אֶת כִּסְּאִי וַאֲנִי מְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ: אֶת בִּנְיָמִין.

תָּוֵי פָּנָיו הֵם תָּוֵי פָּנָיו שֶׁל יַלְּדִי הַיָּקָר וְהַמְּכֻשָּׁף שֶׁאַף הוּא הָיָה אֲחִי הַצָּעִיר.

מִשְׁנֵה-אֵבֶל אֲנִי מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו.

תָּמִיד אֲנִי תּוֹפֶסֶת אֶת עַצְמִי מְשַׂחֶקֶת אֶת תַּפְקִיד יוֹסֵף.

אֲנִי מַמָּשׁ מֵתָה לְשַׁחַק אֶת הָאַגָּדָה הָאֲהוּבָה בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי,

כָּאן, עַל הַבָּמָה הַקְּדוּמָה הַזֹּאת, בִּשְׂפַת הַקְּדוּמִים, בָּעִבְרִית הַקְּדוּמָה.

אֲנִי רוֹצָה לְהָקִים לִתְחִיָּה אֶת נֶפֶשׁ אַגָּדַת יוֹסֵף, הָאַגָּדָה שֶׁהָיְתָה אֱמֶת. 

אֲנִי רוֹצָה לְגַלֵּם אוֹתָהּ וְלַעֲטֹף אוֹתָהּ בְּתוֹךְ גּוּפִי.

עברית: יהודה עמיחי

באדיבות חנה עמיחי

ביוגרפיה

ביוגרפיה

ב-1909 פורסם המחזה הנהר השחור/נהר הוופר, שהוצג בתאטרון הלאומי הגרמני ב-1919 וב-1927. שנתיים מאוחר יותר, ב-1911 ראה אור קובץ שיריה הפלאים שלי ואלזה זוכה להכרה ונמנית עם היוצרים הבולטים בזרם האקספרסיוניסטי הגרמני.

ב-1912 התגרשה מגיאורג לוין, והתוודעה אל המשורר והרופא הגרמני דוקטור גוטפריד בן.

ב-1913 רואה אור קובץ שיריה בלדות עבריות.

ב-1914 רואה אור ספרה הנסיך יוסוף מתבי, המאחד בתוכו תרבויות, דתות ועמים. יוסוף הנסיך, לא תמיד זוכה להכרה בערכו מצד העולם, אך יודע תמיד מי הוא ומה הוא יכול להיות, בדמיון ובמעש כאחד, ומגלם את משאלות ליבה של אלזה.

ב-1919 ראה אור הרומן "המאליק".

ב-1921 ראה אור "עושה הפלאות מברצלונה".

ב-1924 תכננה אלזה לנסוע לחנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים. הנסיעה נדחית עקב החמרה במצב בריאותו של בנה פאול. מקץ שלוש שנים נפטר פאול משחפת.

ב-1932 זוכה אלזה בפרס פון-קלייסט לשירה יחד עם הסופר הלאומני ריכרד בילינגר. בשנה זו רואים אור הספר קונצרט והמחזה ארתור ארונימוס ואבותיו.

בשנים אלה זוכה אלזה לסקר־שילר להערכה והערצה מצד אמנים רבים ותופסת מקום מרכזי בקרב קהילת האמנים בברלין. שיריה רואים אור בכתבי עת ואנתולוגיות, ציירים מציירים את דיוקנה והיא קוראת משיריה ברחבי העולם דובר הגרמנית בפראג, בוינה, בציריך ובערים רבות בגרמניה.

באפריל 1933, בורחת אלזה לציריך לאחר, שהותקפה בעיתונות ואף הוכתה ברחוב על ידי חבורת בריונים נאצים. בשנה זו החל מאבקה הארוך בניסיון להאריך את שהותה בשווייץ עד יעבור זעם. מצבה החומרי נעשה קשה מיום ליום, ואשרת השהייה שלה פגה. היא נעזרה בעורך דין יהודי-שווייצרי בשם אמיל ראז, שפועל למענה כמה שנים מול הרשויות. בתקופה זו היא כותבת לראז מכתבים, הנעים בין קטעים, שבהם היא מסבירה בלשון בהירה וצלולה את סבך הצרות הבירוקרטיות והכלכליות שלה, ובין קטעי טקסט פרועים יותר, במיטב הסגנון התוסס שלה. ברבים מן המכתבים הוסיפה איורים. נראה, שבמכתבים אלה כותבת אלזה לסקר־שילר קטעים ממחזה חייה, ומטשטשת את קווי הגבול בין מציאות ודמיון.

ב-1934 יוצאת לסקר־שילר למסעה הראשון לפלשתינה (ארץ ישראל). עם הגעתה לארץ היא עורכת ערב קריאה מיצירותיה בתאטרון הבימה בתל אביב, בו היא קוראת תשעה משיריה התנכיים. תיאור ערב הקריאה מופיע בספרה ארץ העברים.

ב-1936 הוצג המחזה ארתור ארונימוס ואבותיו בציריך בנוכחותה.

ב-1937 שוב יוצאת אלזה למסע לפלשתינה, בציריך בשנה זו רואה אור ספרה ארץ העברים אצל המו''ל אמיל אופרכט, שתמך בסופרים גולים מגרמניה. ספר זה הוא מסע רוחני-מיסטי בארץ אבותיה המדומיינת.

ב-1939 יוצאת למסעה השלישי לפלשתינה. היא ניסתה להשיג אשרה לשוב לשוויץ אך נענתה בסירוב. כך, נאלצת אלזה להישאר בירושלים, בה היא חיה בשש שנותיה האחרונות.

את המחזה אניואני מתחילה לסקר־שילר לכתוב ב-1941-1942. מחזה זה נועד להיות חלק מספר פלשתינה השני, שהוא מעין המשך לארץ העברים. המחזה אניואני מתרחש בגיא בן-הינום ובבית טיכו בירושלים.

ספרה האחרון פסנתרי הכחול רואה אור בירושלים ב-1943.

אלזה נפטרה בירושלים ב-1945, בדלות, בודדה ועל סף טירוף.

על קברה, בהר הזיתים, קרא ש"י עגנון קדיש.

אלזה לסקר־שילר נולדה ב 1869 באלברפלד, שבגרמניה למשפחה של בנקאים יהודים. בגיל 35 נישאה לדוקטור ברתולד-לסקר והזוג עבר להתגורר בברלין. בנה פאול נולד ב-1898.

פרסום ראשון של שיריה בכתב העת האוסף ראה אור ב-1898. מחזור השירים ראשון, שכלל את שולמית והמשיח התפרסם ב-1901 בכתב העת היהודי-המודרני החדש מזרח ומערב. מרטין בובר, שנמנה עם עורכיו פרסם בו את מאמרו הפרוגרמתי רנסנס יהודי. ב-1902 ראה אור קובץ שיריה הראשון סטיקס.

ב-1903 התגרשה מדוקטור לסקר, ונישאה לגיאורג לוין, מייסד כתב-עת לאמנות הסערה.

ב-1905 ראה אור קובץ שיריה השני היום השביעי, וב-1906 ראה אור ספר של קטעי פרוזה לילות טינו מבגדד.

תוכן הספר

תוכן הספר

פרולוג

כאן על הבמה הקדומה הזאת / אלזה לסקר־שילר, עברית: יהודה עמיחי

 

שער ראשון: מבואות​​

מבוא / מוטי סנדק 

אלזה לסקר־שילר בירושלים / ורנר קראפט 

אלזה לסקר־שילר בדרכה אל העברית / גבריאל צורן

אלזה בברלין / אביבה קרינסקי

שער שני: מחזות​

הנהר השחור

על גדת הנהר זורמים החיים / מבוא אבישי מילשטיין

הנהר השחור מחזה / עברית: אבישי מילשטיין

תמונות מהפקות הנהר השחור בגרמניה

ארתור ארונימוס ואבותיו

ארתור, אלזה ואבותיהם / מבוא ענבל בראל (גוטסמן)

הערות המתרגמת / ביאטה אסתר פון־שוורצה

דברים לפני הצגת הבכורה בציריך 1936 / אלזה לסקר־שילר

ארתור ארונימוס ואבותיו מחזה / עברית: ביאטה אסתר פון־שוורצה

תמונות מהפקות ארתור ארונימוס ואבותיו בגרמניה

אניואני

בין גיא בן-הינום לגיהנום, שירה והיסטוריה באניואני / מבוא גד קינר־קיסינגר

אניואני מחזה / עברית: גד קינר־קיסינגר

תמונות מהפקות אניואני בגרמניה

שער שלישי: הומאז' לאלזה​

אלזה הומאז' / ישראל אלירז

מעבר לעולם, לזכר אלזה לסקר־שילר / לאה גולדברג

דבורה בשביה (ליובל החמישים של אלזה לסקר־שילר) / אורי צבי גרינברג

אלזה לסקר־שילר / אברהם סוצקובר 

לאלזה לסקר־שילר / עדנה מיטווך־מלר

מתוך על משולש הפוך בין כאן לירח / דני דותן

באותו ערב ישבה בינינו אשה קטנה בכובע מעוקם / זלדה

לאלזה לסקר־שילר / נתן זך

רשמים מהתאטרון / ויסלבה שימבורסקה

 

אחרית דבר / פרופ' גלילי שחר

אפילוג: ירושלים, עיר של חלום / אלזה לסקר־שילר, עברית: יהודה עמיחי 

ציוני דרך בחיי אלזה לסקר־שילר

אלזה לסקר־שילר / רשימת יצירות בעברית שלה, עליה ובהשראתה

איורים

איורים

קישורים

קישורים

bottom of page